איסוף ועריכה: עמי סלנט , אפריל 2018 ( גרסה מס' 4)
תודה לרבקה קרן , אגף מו"פ ניסויים ויוזמות משרד החינוך, אשר בזכותה התחלתי להתעניין בבתי ספר שקופים ובקונספט החשוב שלהם.
הרעיון להקים בתי ספר שקופים הוא שילוב של חשיבה ארכיטקטונית חדשנית וחשיבה פדגוגית מתקדמת. הקונספט התגבש ביפן בהשראת בית הכלא השקוף שהוקם באוסטריה (Justice Center Leoben). המטאפורה של בתי ספר לבתי כלא היא לא בהכרח שלי אלא מופיעה במצע הפדגוגי של ביה"ס השקוף היפאני.
בית הספר הראשון שהוקם ביפאן כביה"ס שקוף הוא Mitakihara Middle School (見滝原中学校 Mitakihara Chūgakkou . כל הקירות של הכיתות הן מזכוכית שקופה וגם כל חדרי הפעליות וחדרי המורים. השקיפות היא לא פיזית אלא גם פדגוגית . כל הפעילות גלויה לעין , לעין המורים , התלמידים וגם ההורים .
ביפן , ההורים מעורבים בכל הליכי הלמידה בביה"ס . כאשר ילד נעדר מביה"ס בגלל מחלה מגיעה האם להחליפו בכיתה . גם כאשר הילד מתקשה בלימודיו בכיתה יכולה האם להגיע ולחנוך אותו בכיתה. השקיפות מבחינת היפאנים היא לא רק פדגוגית אלא גם דיגיטאלית . בכל כיתה שקופה יש עמדות עיון עם מחשבים המחוברים לעולם וגם הורים המתנדבים להיות חונכים דיגטליים מהבית. שקיפות כזו פיזית ומטאפורית מחייבת את המורה היפאני לנקוט בשיטות הוראה מפעילות חדשניות כי הוא חשוף לא רק לעיני התלמידים אלא גם לעיני ההורים והנהלת ביה"ס.
ביה"ס שקוף עדיין אינו נפוץ ביפן אבל יש לו כבר יותר הדים בציבוריות היפאנית וגם בקרב הקונצרנים היפאנים הגדולים אשר תמכו בהקמת ביה"ס השקוף הראשון .
גם באוסטרליה הרחוקה התחילו להתעניין בהקמת בתי ספר שקופים , פחות רדיקלים מבחינת מעורבות הורים אבל בהחלט חדשניים מבחינת שיטות הוראה . בביה"ס הקתולי המקצועי ב Melrose Park באוסטרליה פועל כביה"ס שקוף . עיקר המגמות בו הן כאמור מקצועיות עם דגש על עיצוב ואמנות. מרבית הכיתות והסדנאות שקופות ובכולן עמדות מחשב ופתיחות לעולם.
ומה עם ישראל ?
ובכן גם כאן מתחילים לקום בתי ספר שקופים . כך לדוגמא בית הספר היסודי יהודה המכבי בתל אביב הדברים נראים אחרת.
בית הספר יהודה המכבי הוקם כבית ספר "צומח" (בית ספר חדש שבהתחלה לומדים בו רק תלמידי כיתה א') ב–2014 וזכה מיד לכינוי "בית הספר השקוף", בשל סגנון הבנייה הייחודי שלו — כל קירותיו הפנימיים שקופים. הכיתות שקופות, חדר המורים שקוף ואפילו חדר היועצת שקוף.
שיטת הלימוד בביה"ס היא למידה מבוססת פרויקטים (PBL) או Project–Based Learning אינה מתקיימת רק בכיתות א', אלא בכל שכבות הגיל בבית הספר. על פי השיטה, הלמידה היא תהליך מתמשך שבו התלמידים רוכשים מיומנויות למידה וחשיבה, מקיימים עבודת צוות, עבודת חקר והצגת תוצרים. ומה לא כוללת השיטה? אין בה מבחנים או ציונים, וכמעט שאין בה שיעורי בית.
וככה זה עובד — בכל שליש מתקיים פרויקט למידה שונה לכל שכבה. את הפרויקטים בוחרים ומנהיגים המורים בבית הספר, ומשולבים בהם כמה מקצועות לימוד. כך, למשל, פרויקט מערכת השמש, שנלמד בכיתות ב', כולל את המקצועות מדע, עברית ואמנות. פרויקט גוף בריא, שכולל לצד לימודי המדע, העברית והאמנות גם את שיעורי הספורט — וכן הלאה.
למידע נוסף אודות ביה"ס ( קישור לכתבה של ליאור דטל ודפנה לוצקי , דה מרקר 29 לאוגוסט 2017 )
תל אביב יפו : המבנה החדש של בית הספר הדו־לשוני — עברית וערבית — "כולנא יחד"
המבנה החדש של בית הספר הדו־לשוני — עברית וערבית — "כולנא יחד", ברחוב שבטי ישראל ביפו, הוא אחד הייחודיים והמתוחכמים בעיר, למרות שהוא נראה כאילו תמיד היה חלק מהרקמה היפואית. החזית הפונה לרחוב נראית כבת קומה אחת בזכות המגרש השיפועי, שמאפשר למעשה לשלוש קומות המבנה להסתתר מתחת למפלס הכניסה. לצד החזית ניצב עץ ותיק מפואר, שריד לחורשה שהיתה במגרש לפני שנבנה.
לצד הכיתות הרגילות יש בכל קומת כיתות שני חללים המשמשים כחללי למידה מיוחדים, ולדברי המנהלת, שרון מלכי, פועל במקום מערך נרחב של כעשרה מטפלים בתחומי תנועה, מוזיקה, אמנויות ועוד, המתאימים לאוכלוסייה המורכבת במקום. בשיפוע מתחת למדרגות ממוקמים חדרי הנהלה וחדר מורים, וציונוב מסביר כי לחללים אלה, שכמו חפורים באדמה, תוכננו חלונות תקרה הפונים למין חצרות אנגליות. המראה הכללי הוא של מופע אדריכלי נעים ולא עמוס. בקצה גרם המדרגות מצויה החצר המרכזית של בית הספר עם כמה עצים בוגרים. כשיורדים לחצר התחתונה מתגלה החזית הדרומית, מחופה ברפפות (קורות פלדה אופקיות) בשלושה גוני טורקיז.
לכל זה מצטרף מרכיב חדש ומרתק מתחום הקשר בין אדריכלות לחינוך: הכיתות השקופות. למעשה הן קיימות כבר בכל בתי הספר החדשים בעיר אבל כאן הן מקבלות ביטוי מיוחד: כיתות שקירותיהן הפונים אל פנים בית הספר הם שקופים כך שהתלמידים יכולים לצפות במי שעובר במסדרונות ובחללים המשותפים. וכך גם להיפך — מורה או מנהלת שעוברת במסדרון או ברחבה יכול לצפות בתלמידים. "הקירות האלה מזמנים התבוננות קלה יותר בצד השני", אומרת מלכי, "אני מביט בו והוא מביט בי. אין בינינו חומות בטון והמרחבים הפנימיים אינם מעודדים הפרדה — כמו בתי חולים או בתי כלא — אלא חיבור בין האנשים". ( נעמה ריבה, 2018 )
תפיסות ארכיטקטוניות חדשניות נוספות בישראל :
ללא כיתת-אם
עד לא מזמן לבתי הספר היה מבנה מסורתי: חצר, פרוזדור, כיתה. כיום, משרד החינוך רוצה לאפשר למידה לא פרונטלית, כלומר שלא כל השיעורים יתקיימו בפורמט של מורה שעומדת מול 40 תלמידים. גם הרשויות המקומיות מצדן רוצות בניינים יפים ומושכים, ומוכנות לשים כסף. זאת, כמובן, בהנחה שהן יכולות.
"משרד החינוך מוכן לפתוח את הצ'אקרות. הם מזמינים צוותי היגוי ופתוחים להצעות", אומר האדריכל רמי מרש, ממשרד מרש אדריכלים. "מגמות חדשות במשרד החינוך מאפשרות לתכנן בתי ספר עם הוראה מתקדמת והעצמת הטיפול ההוליסטי בילד. מהטיפול בתלמיד הבודד, דרך קבוצות קטנות וקבוצות גדולות ועד בית הספר כולו. לדוגמה, אנחנו בונים בית ספר באשכול שבו לכל שכבה יש חדר לימוד פרטני וחדר לכיתה קטנה. פעם הכיתות המיוחדות היו באגף נפרד, והיום מנסים לתת מענה…
משרד האדריכלים של זילברמן, רגבים, זכה לאחרונה באות העיצוב לתכנון מבני חינוך על תכנון בית הספר רחל המשוררת בכפר סבא. "זה בית ספר יסודי, 18 כיתות לימוד בתכנון 'אולד סקול', אבל רק לכאורה. המבנה מלבני ופשוט בן שתי קומות, אבל יש הקפדה מאוד גדולה על סביבת הלימוד. הוא מתוכנן סביב שני פטיואים שהם כיתות לימוד חיצוניות. כל כיתה כזו כלואה בין ארבעה קירות ואז היא כיתת חוץ ועושים שם לימודי אמנות וטבע".
זילברמן: "תקציב משרד החינוך הוא 5,000 שקל למ"ר כולל פיתוח. וזה תקציב קומפלט, כולל מגרשי הספורט והבניין. אי אפשר להקים בכזה סכום בית ספר והרשויות שיכולות – תמיד מוסיפות".
מילוסלבסקי: "אנחנו עושים עכשיו למשל בית ספר עם קירות זכוכית בין הכיתה למסדרון, או כיתות שאפשר לחבר אותן, או כיתה עם חלל קטן ליד שאפשר לעשות בו לימוד פרטני, או עם אפשרות לפתוח את הכיתה למסדרון. התקציבים לעניין הזה הם בהחלט גבוהים. זה נע בין 20% ועד 40%-50% יותר מהתקציב הרגיל. לכן מי שמוביל את זה כרגע זה עיריות חזקות: תל אביב, ראשון לציון, נתניה.
"אנחנו למשל מתאמצים לייצר חללים עם אפשרות לימוד בתוך המסדרון. כלומר המרחב הציבורי הופך למרחב למידה או התכנסות למחשבים, או ללימוד בפורמט אחר, בעוד שעד עכשיו החלל הזה היה ריק ובלתי שמיש בזמן השיעורים. כך שמצד אחד אתה לא זורק את השטחים האלה לפח, ומצד שני זה יקר, כי אתה משקיע תשומות נוספות במבנה עצמו".
קישור לכתבה המלאה של הלית ינאי-לויזון בעיתון גלובס , 16 באוגוסט 2017 .
ואם אנחנו כבר דנים בקשר שבין ארכיטקטורה ופדגוגיה אז בואו נראה עוד כמה בתי ספר בעולם :
בית הספר Telefonplan בשטוקהולם שבשוודיה תוכנן בהתאם לעקרונות של ארגון Vittra, שלא מאמין בכיתות ושיעורים. החללים הפתוחים, הזורמים והצבעוניים בבתי הספר של הארגון מתאימים לעקרונות החינוך הפתוח של הארגון. פינות הלמידה מעוצבות בצורות וצבעים שונים; אזורי שהייה, משחק ולימוד באים בשלל צורות – למשל "המערה", חלל אדמדם סגור וחמים; "העץ", טריבונות המקיפות חלל משחקים שבמרכזו מעין עץ ירוק גבוה; ו"ההר", מדרגות תכלכלות שהילדים יכולים לטפס עליהן.
בית ספר נוסף ללא קירות הוא בניין הגימנסיה בקופנהאגן שבדנמרק, שמתמקד בלימודי תקשורת ותרבות. כמעט שאין הפרדה בין כיתות, והתלמידים לומדים בחלל אחד גדול ופתוח. בין ארבע קומות הבניין מחברות מדרגות לולייניות, והחלל מהרצפה עד התקרה פתוח וחשוף. המבנה המיוחד מזין את הפדגוגיה, נכתב באתר בית הספר, ונועד לאפשר גמישות מירבית בלמידה והשראה הדדית.
תיכון פיצרוי במלבורן אוסטרליה בנוי בצורת גל מפותל וצבעוני. גם בתוך המבנה, לצבעים יש תפקיד חשוב. אזורי לימוד ומפגש צבועים בצבע אחד, וההפרדה נעשית על ידי וילונות בצבע זהה שאפשר לסגור ולפתוח. השימוש בצבע בתוך המבנה נעשה בצורה מבוקרת, כך שהצבע לא משתלט על המראה אלא מלווה אותו.
ראה גם : Modern Learning Environments – the underlying philosophy to success
ראו גם : The 14 most innovative schools in the world – Business Insider
