המחיר האמיתי של החיים בעידן הדיגיטלי: האופן שבו שירותים דיגיטליים מעצבים את תפישת העולם שלנו וההשלכות הפסיכולוגיות, התרבותיות והחברתיות שיש לעידן הטכנולוגי על חיינו. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר, 2019
מאת : ד"ר יובל דרור
הסיכום נכתב ע"י עמי סלנט בעקבות קריאת הספר .
אם בעבר הרחוק חווינו את העולם באופן ישיר, פנים אל פנים, הרי שבמאות השנים האחרונות אנחנו נעזרים במתווכים, באמצעי תקשורת שונים: מהעיתון דרך הרדיו והקולנוע ועד הטלוויזיה.
אבל בשנים האחרונות אמצעי התקשורת האלו, שמעצם פעולתם יוצרים עולם לינארי, כזה שיש בו סדר וקוהרנטיות, הולכים ומאבדים את מעמדם ותחתם מופיעים מתווכים חדשים, טכנולוגיות חדשות: פייסבוק, טוויטר, יוטיוב, אינסטגרם, גוגל, סנאפצ’ט, טינדר, ווייז, אובר ואחרים.
הספר "קוד סמוי" מציג בצורה שיטתית, חדה ומרתקת את המחיר האמיתי של החיים בעידן הדיגיטלי. הוא מסביר כיצד שירותים דיגיטליים מעצבים את תפיסת העולם שלנו, מתאר את ההשלכות הפסיכולוגיות, התרבותיות והחברתיות של העידן הטכנולוגי על חיינו ומבהיר מדוע יש לנו תחושה שהמציאות יצאה מכלל שליטה.
הספר החדש של ד"ר יובל דרור כולל סקירות מרחיבות אופקים אודות עולם התקשוב הסובב אותנו .
ההסתכלות והניתוח מנקודת המבט הסוציולוגית ניכרים לכל אורכו של הספר המרתק.
הספר החדש של ד"ר יובל דרור מבוסס על איסוף מידע סטטיסטי ומחקרי המוסיפים רבות לעומק הסוגיות המוצגות בפרקי הספר המרתק. כעיתונאי לשעבר יודע ד"ר יובל דרור להציג היטב נרטיבים בצורה מרתקת , כולם מבוססים על הקשרים מחקריים ועובדות מוצקות.
ד"ר יובל דרור , לשעבר עיתונאי בעיתון " הארץ", הוא ביקורתי מאוד כלפי חברות הטכנולוגיה המובילות כגון פייסבוק, טוויטר וגוגל ומדגיש בספרו המרתק כי אקלוגיית המדיה הדיגיטלית החדשה מבוססת ברובה על מודל עסקי אחד : פרסום .
העובדים שמועסקים בחברות כגון פייסבוק , גוגל , יוטיוב וטוויטר אינם עיתונאים ולא עוסקים בפיתוח תוכן משום שהמוצר של חברות אלו אינו תוכן . המוצר שלהן הוא אנחנו. באקולוגיית המדיה הדיגיטלית החדשה , חברות הטכנולוגיה הגדולות כגון פייסבוק וטוויטר לא מוכרות מוצר למשתמש , הן מוכרות את המשתמשים כמוצר למפרסמים. זו אחת הסיבות שחברות הטכנולוגיה מקפידות להדגיש שהן לא חברות מדיה אלא חברות שמפתחות פלטפורמה-במה ( עמודים36-37).
לדעת ד"ר יובל דרור , סביבת המדיה הדיגיטלית החדשה מרדדת את המעשים, המחשבות והתחושות שלנו לכלל נתונים מספריים, לאוסף של סטטיסטיקות , של הסתברויות ושל החלטות בינאריות . היא מפצלת את תמונת העולם שלנו לחלקים כה קטנים , שונים ומוזרים עד שאנו מתקשים לחבר את חלקי הפאזל לתמונה אחת כוללת.
ד"ר יובל דרור אינו ממעיט בתועלת של מנועי החיפוש והרשתות החברתיות. , אך טוען כי יש לנו נטייה להסתנוור מהישגיהן , מיעילותן וממהירותן .
השפעת האלגוריתמים על חיינו : המקרה של אלגוריתם Edgerank בפייסבוק
פרק מעניין בספר עוסק בהשפעת האלגוריתמים של חברות הטכנולוגיה על חיינו. הוא מביא דוגמאות לאלגוריתמיזציה של התרבות , כגון חברת Hirewire שפיתחה אלגוריתם לגיוס עובדים עבור מאות חברות טכנולוגיה ברחבי העולם. האלגוריתמים של חברת Hirewire מסננים החוצה עובדים מוכשרים מבלי שמנהלי משאבי אנוש ראו אותם או התרשמו מקורות החיים שלהם. המועמדים אינם יודעים מדוע נדחו או התקבלו . התהליך הממוחשב הוכנס אל תוך קופסה שחורה ואין לדעת מה נעשב בתוכה.
ד"ר יובל דרור מצביע בספרו על אלגוריתמים נוספים המרדדים את החיים כיום, לדוגמא , היישומן טינדר לשידוכים והיכרויות. לדעתו , הרידוד שמתרחש בטינדר מתקיים בשלוש רמות נפרדות : ברמת המשתמש הבודד , ברמת המשתמשים האחרים וברמת האלגוריתם שנמצא בלב היישומון.
הטיה אלגוריתמית
הטיה אלגוריתמית נובעת גם מכך שרבים מהאלגוריתמים הם אובייקטים סגורים ואטומים. רבים חושבים שאלגוריתמים מסתפקים בלקבוע איך תוכן ידורג , אך בפועל השפעתם נרחבת הרבה יותר. הם משפיעים , גם אם באופן עקיף , על סוג התוכן שמיוצר , על אופן ניסוחו , הצגתו והופעתו . אין כך שום דבר אובייקטיבי (עמודים 88-91).
האלגוריתמים מגלמים בקוד שלהם את האפליות שקיימות במציאות . רובנו לא נדע כיצד האלגוריתמים עובדים , מהם הקריטריונים שלהם ואיזה משקל הם מייחסים לכל נתון כאשר הם מקבלים החלטה. לא בטוח שנרצה להיות נתינים של מערכת אטומה כל כך.
במציאות הדיגיטלית כיום אלגוריתמים פועלים כאחרוני הביורוקרטים שמיישמים בחריצות מדיניות שהערך המרכזי שמניע אותה הוא יעילות , ועילות אינה ערך אובייקטיבי: היא מעדיפה את המהיר על פני האיטי, את הבריא על פני החולה , את החזק על פני החלש.
דוגמא להחלטות רדודות של אלגוריתם הוא אלוגריתם הדירוג של פייסבוק , המכונה Edgerank וכשמו כן הוא- הוא מדרג. בראשיתו היה האלגוריתם הזה פשוט למדי ונתן ציונים בהתבסס על כמה מאפיינים כמו רמת האינטראקציה שהיתה בעבר בינכם ובין האדם שהעלה את הפוסט , סוג הפוסט ( טקסט, תמונה או וידאו) , עד כמה הפוסט חדש או "טרי" ועוד.
כיום אלגוריתם הדירוג של פייסבוק בוחן מאות משתנים ולבסוף מעניק לכל פוסט "ציון רלוונטיות" ואת מידת הביטחון שאכן נתייחס אליו. אלגוריתם הדירוג של פייסבוק אפילו מספק תחזית על סוג האינטראקציה שתהיה לנו עם הפוסט: אם רק נצפה בו , נלחץ על כפתור הלייק, נגיב , נשתף או נבקש להסתיר אותו. מכאן שהפוסטים שמוצגים בפנינו קיבלו ציוני רלוונטיות גבוהים ביחס למאות או אלפי פוסטים אחרים שציוני הרלוונטיות שלהם היו נמוכים יותר. הרלוונטי שורד. והוא לא בהכרח האיכותי ביותר ( עמודים 115-116).
הניוזפיד של פייסבוק אינו בהכרח עיקבי ולא ניתן להבין מה הם שיקולי הבחירה של האלגוריתם. ה
פוסטים שוטפים את שדה הראייה שלנו ללא הפסקה וללא היררכיה ומשמעות.
הניוזפיד של פייסבוק הוא אינסופי, הוא בור ללא תחתית, הוא הסנה הבוער שאינו כלה, כמו הייקום עצמו, הוא נמשך ונמתח ובכל פעם שחושבים שהנה , הגענו לסוף , מוצאים עוד גלקסיה, עוד כוכבים , עוד תמונות וסרטונים.
הניוזפיד של פייסבוק בנוי כך שייתן לנו תחושה שמשהו כל הזמן משתנה, כל הזמן קורה, שדברים נמצאים בתנועה . אופן הפעולה שלו מזין את הפחד שלנו שאם לא נתחבר, נישאר מאחור, מחוץ ל"מסיבה".
כדי להימנע מהתאמת המידע של פייסבוק אני יכול לבחור באפשרות "חדשות עדכניות" ( Recent news ) במקום "סיפורים מובילים" ( Top stories ). אז יוצגו בפניי כל הפוסטים שהעלו חבריי לפי סדר כרונולוגי . אבל בדרך פלא, בפעם הבאה שאכנס לפייסבוק , השירות הזה , שמתעד כל דבר וזוכר אותו לנצח , "יישכח" את הבחירה שלי . פייסבוק תשוב ותציג בפני פוסטים שהאלגוריתם בחר בשבילי.
זו כמובן , לא תקלה . כאשר אני בוחר לראות את הפוסטים לפי סדר כרונולוגי , אני יוצא משליטת האלגוריתם של פייסבוק : כעת הוא לא יכול להציג בפניי את מה שהוא חושב ומאמין שמתאים לי, את מה שיגרום לי להישאר בסביבה עוד דקה אחת. תחת זאת, הוא נדרש להציג בפניי פוסטים אקראיים , שבמקרה הועלו על ידי חבריי בדקות האחרונות. וכשהדברים יוצאים מכלל שליטת האלגוריתם של החברה , עולה ההסתברות שאתקל בטקסטים או בסרטונים שחלילה ישעממו אותי, ואז עלול להתרחש הנורא מכל: אלך לעשות משהו אחר . פלא שכאשר אני בוחר באפשרות הזו פייסבוק סובלת ממחלת השכחה ?
יש , אמנם ,מבחינתנו אפשרות להשתמש באופן חופשי במנגנון החיפוש שפייסבוק וטוויטר מעמידות לרשות הגולשים, אך יכולותיהם של מנגנוני החיפוש האלו רחוקות מלהשביע רצון, בייחוד אם אינכם יודעים לצטט במדוייק מתוך הפרסום המקורי. אין לזלזל באתגר הטכנולוגי הכרוך בחיפוש במאגר נתונים כה גדול , אך נדמה שמנגנון החיפוש הלא אפקטיבי משרת את אג'נדת ההווה של פייסבוק וטוויטר, "עזבו אתכם מהעבר זה כבר עבר" , הם אומרים לנו , "מה שחשוב זה מה שקורא עכשיו " ( עמודים 125-127 ).
הערת הקורא : התעבורה של גולשים בפייסבוק אינה רק מונגשת בטיים-ליין שלהם אלא גם בקבוצות פייסבוק ההולכות וצוברות יותר ויותר גולשים . האלגוריתם של פייסבוק בקבוצות שונה לחלוטין מהאלגוריתם אליו מתייחס ד"ר יובל דרור בספרו. הרלבנטיות והאיכות שאנו מקבלים בקבוצות פייסבוק הם יחסית גבוהות יותר מאשר התוצאה של אלגוריתם Edgerank .
לסיכום , הספר המרתק של ד"ר יובל דרור מראה כיצד אקולוגיית המדיה הדיגיטלית החדשה מפוררת ומפרקת את הקוהרנטיות של המציאות . אופן פעולתן של הטכנולוגיות הדיגיטליות החדשות יוצר תמונת עולם מפוצלת שקשה לאחד או להבין. אנחנו מקבלים מידע שונה ביחס למציאות ומתקשים להבחין בין אמת לשקר. לכן, לא פעם המציאות נתפסת כהתרחשות כאוטית וחסרת היגיון, והתחושה שאנחנו שולטים בה נחלשת. אובדן השליטה שלנו הוא תחושה פנימית שהמציאות מתנהלת פתאום על פי כללים שאינם מובנים לנו ולכן איננו יכולים לצפות מראש תגובות ואירועים.
אקולוגיית המדיה הדיגיטלית החדשה מייצרת חוסר קוהרנטיות שכן חברות המדיה החדשה הבינו שכך הן יכולות לרתום לצורכיהן חולשה פסיכולוגית שכולנו סובלים ממנה. כך הן מושכות אותנו לסביבה שהן יוצרות וגורמות לנו לשהות בה זמן ארוך יותר. הרשתות החברתיות מאפשרות רידוד החוויה האנושית לנתונים שאפשר לעשות עליהם מניפולציה אלגוריתמית , פיצול תמונת המציאות לחלקיקים קטנים באופן שמקשה עלינו לאחד אותם לכדי תמונה קוהרנטית וברורה. אופן הפעולה של אקולוגיית המדיה הדיגיטלית החדשה מעודד ומקדם שיח קיצוני . האלגוריתמים דוחפים תכנים שצפויים לעורר תגובות מצד הגולשים כיוון שאלו הכרחיות למודל העסקי של הפלטפורמות הדיגיטליות, ואחת הדרכים הבטוחות לעורר תגובות היא בלחיצה על הכפתורים הרגשיים שלנו.
אקולוגיית המדיה הדיגיטלית החדשה מעוצבת בכוונת מכוון כמערכת שמושכת אותנו לסביבה שמציפה אותנו ללא הפסקה במידע חדש מסוגים שונים- טקסט, אודיו , וידאו ותמונות. היא מעמיסה על המוח שלנו כל כך הרבה פרטים, עד שאנחנו מתקשים לסנן את מה שלא רלוונטי, מזיק , כוזב, מטופש.
בעידן הנוכחי אין בעיה להשיג מידע, הבעיה היא להשיג מידע אמין מגורם שאפשר לסמוך עליו. אם אקולוגיית המדיה הדיגיטלית החדשה מרגילה אותנו לראות את העולם מפוצל לרסיסים חשוב , עליכם , עפ"י ד"ר יובל דרור ( עיתונאי של " הארץ" ו"ידיעות אחרונות" בעברו) לאזן את התמונה באמצעות הפנייה לאמצעי התקשורת ( כגון עיתונות) , שמספרים סיפור מגובש יותר.
אם אקולוגיית המדיה החדשה מרגילה אותנו לחשב במונחים של סרטוני טייסטי – קצר , פשוט ומעשי- עלינו לפנות למקורות מידע, לאמצעי תקשורת ולפלטפורמות שמחזקות את השריר הנגדי , כדי להתרגל לצרוך גם תוכן ארוך, מורכב ותיאורטי. ד"ר יובל דרור מציע לפנות גם אל הספר , העיתון או תוכנית הרדיו כיוון שהטובים שבהם יכולים לחזק את שרירי התודעה והמחשבה המנוגדים שלנו , שבהדרגה הולכים ומתנוונים.
קווים לדמותו של העורך האלגוריתמי
המדיה הדיגיטלית החדשה התגלתה כמדיה ריכוזית , מונופוליסטית , אטומה ושרירותית לא פחות מהטלוויזיה שקדמה לה. את מקומו של העורך האנושי תופס עורך אלגוריתמי ששיקוליו הם לעולם לא קידום האמת, חיזוק הסולידריות וערכי הקהילה , אלא קידום תכנים שלוכדים תשומת לב, לוחצים על כפתורים רגשיים ומייצרים הכנסות לתאגידים. האופן שבו חדשות נכתבות , מוצגות ומופצות השתנה , והתוצאה היא מציאות חברתית , תרבותית ותקשורתית חדשה ( עמודים 402-403).
ספר מומלץ מאד שקשה להניח אותו מהיד !!
קורות חייו של ד"ר יובל דרור בויקיפדיה בעברית
פרק מתוך הספר : פייק ניוז: הכנסה צדדית
לפרק המלא בספר החדש של ד"ר יובל דרור : הפרק "פייק ניוז: הכנסה צדדית" הופיע לראשונה בספר "קוד סמוי: כל מה שלא רוצים שתדעו ואתם חייבים לדעת על החיים בעידן הדיגיטלי" מאת יובל דרור, שיצא לאור בהוצאת דביר בשנת 2019
הבלוג "מאבד תמלילים" של ד"ר יובל דרור
ראו גם : What is Facebook EdgeRank and why is it important?
The Facebook Algorithm Explained
