מאת : מיכל זק מנחה, מערך המו"פ, משרד החינוך
בואו נגיד את זה בקול רם: יתכן שתלמידי ה'-י' ישארו ללמוד מהבית עד סוף השנה.
אני יודעת שזה לא כיף לחשוב על זה, אבל מי שיערך ויתכונן עכשיו- לא יופתע אחר כך.
אז מה עושים עם המידע הזה?
איך לא נאבד את התלמידים?
נערכים למחצית שניה שונה ואחרת לחלוטין.
1. הכניסו את חיי החברה לתוכנית הלימודים:
אם יש משהו שבשבילו התלמידים תמיד הגיעו לבית הספר בשמחה, הן ההפסקות. ההזדמנות לשחק, לפגוש חברים, לשוחח ולצחוק. כל זה לא מתקיים בקורונה. צריך לזכור, שחיי החברה התפוררו, וילדים רבים לא פוגשים חברים גם לא אחר הצהרים. גם בהפסקות בין שיעור ושיעור, הילד נשאר לבד עם עצמו, לפעמים בבית ריק!
מה עושים?
משלבים בסדר היום, כל יום, הפסקות חברתיות משמעותיות. כן, גם בזום- מפגשים בחדרים או בקבוצות קטנות, תחנות הפוגה משמעותיות המוקדשות לשיחת חולין, בדיחות וצחוקים.
2. תנו לילדים סיבה לפתוח מצלמות בשמונה:
כמה תלמידים לא מתעוררים בבוקר, בשביל שיעור תנ"ך או חשבון? תנו להם סיבה לקום בבוקר. פתחו כל בוקר בחצי שעה שבה הילדים מביאים לידי ביטוי את עולמם הפנימי, החברתי, הרלוונטי. חצי שעה שבה כל יום תלמיד אחר מדבר על תחביב או על נושא שמענין אותו. חצי שעה שבה אוכלים ארוחת בוקר ביחד. או צופים בסדרה בהמשכים וצוחקים קצת. תלמיד שפתח מצלמה בשעה שמונה בשביל מפגש חברתי, לא ימהר לסגור אותה כשיתחיל השיעור. וכן, זה לא כל כך נוח לסדר כך את המערכת, אבל אם אתם יכולים להציל ככה כמה ילדים, זה בהחלט משתלם.
3. צרו משימות מבוססות תנועה: בקשו מהילדים לקום מהכיסא ולהמתח, בתחילת כל שיעור ובסיומו. הכינו משימות שדורשות קימה. הציעו להם לקום להכין לעצמם שוקו. בקשו מתלמיד מתנדב להפעיל את הקבוצה. פשוט שיקומו מהכיסא, זה כבר לא קורה בחלק מהבתים.
4. ילדים רבים חווים את התקופה הזו כתקופה נפלאה של אושר! הם עושים מה שבא להם: קמים מאוחר, משחקים במחשב, מקימים כל מיני מיזמים, עוסקים בתחביבים- מה רע? דווקא ילדים עם קשיי קשב יכולים לפרוח בתקופה שבה אין הורים בבית, אין זום, והם חופשיים. אנשי חינוך סיפרו לי על תלמידים שהתחילו לאפות, כאלה שפתחו עסק, כאלה שמלמדים משחקי מחשב, כאלה שכל היום רוכבים על אופניים. אם אתם המורים שלהם, בקשו מהם להצטרף לזום ולארגן יוזמות לכיתה. לשתף בחויות שלהם. עודדו את העצמאות שלהם- כי זה כיף להיות עצמאי! זה כיף למצות את הפוטנציאל שלך, גם אם זה לא בתוכנית הלימודים.
5. הנחו את המורים והמורות לסגת צעד אחד לאחור:
התקופה מזמנת התנסויות רבות של למידה עצמאית, למידת עמיתים, למידה אקטיבית. אבל בשביל זה הלומדים צריכים לקחת אחריות על הלמידה. ואחריות, כמו שלמדתי ב"אדלר", לא יכולה להתחלק בין שני אנשים. אם אתם רוצים להעביר אחריות לתלמידים, אתם צריכים להניח אותה על הרצפה, רחוק, ומשם הילדים ירימו אותה. למה אני מתכוונת?
כל עוד המורה מנהל את השיעור, שולט, מדבר, מחליט- הוא האחראי. כדי שהתלמידים יהיו יותר מעורבים, פעילים, אחראים, המורה צריכה לקחת צעד לאחור. לשחרר שליטה. נסו את זה. לפעמים צעד קטן לאחור הוא צעד גדול לאנושות.
