כתבה חדשה בבלוג האנתרופולוגי Sapiens מאתגרת את המציאות החינוכית המערבית, של מורה מבוגר מול כיתה של ילדים בגילים דומים, ושואל האם זוהי הדרך האפקטיבית ביותר להעביר ידע?
קרן ל. קריימר, פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת יוטה, כותבת כי אומנם אנו תופסים כנורמה את הלימוד כפי שהוא מתרחש כיום, אך זוהי נורמה שהחלה להתקיים רק במאה האחרונה, ובעיקר בחברות מתועשות. מחקר של חברות לא מתועשות מעלה טענות כי הילדים לא לומדים רק מן המורה, אלא אחד מהשני.
במחקרה בחברות בונצואלה ובמקסיקו, מעלה קריימר את העובדה כי הילדים לא לומדים מהוראות מטעם המבוגרים, אלא מעשייה בשטח.
החשיבות של למידת עמיתים
במחקריה בחברות שבטיות מצאה פרופסור קריימר כי בעוד שילדים נעים בחופשיות במרחבי המבוגרים ומחוצה להם, יש להם חיים חברתיים אוטונומיים שהם יוצרים ביניהם. עבודה ומשחק בקבוצות גיל מעורבות מטמיעות למידה חברתית בכל דבר אחר שילדים עושים ולומדים מכך .
מה שילדים לומדים מעמיתיהם הוא כיצד לבסס סדר חברתי: להתארגן בינם לבין עצמם, לחלוק אחריות ותגמולים, לעסוק בתחרות בריאה ולפתח יכולת סובלנות, קואורדינציה , ידע , וחניכה אישית. בקיצור, איך להפוך למשתתף מצליח בחברה.
מחקריה של פרופסור קריימר מלמדים שילדים לומדים מיומנויות שיתופיות וחברתיות בצורה הטובה ביותר בקבוצות למידה מעורבות בגילאים, בקצב שלהם, ובחברת אחד עם השני.
What Industrial Societies Get Wrong About Childhood
קרדיט למידע : דף הפייסבוק של האתר האנתרופולוגי-סוציולוגי בחברת האדם
