בכנס שנערך ביום ה' האחרון, ריכז אליו מספר רב של בכירים במשרד החינוך, מנהלי מחלקות חינוך, מפקחי תקשוב, מורים ונציגי חברות טכנולוגיה שעובדות עם עולם החינוך.
מוהנא פארס, ראש מינהל החינוך הטכנולוגי וסמנכ"ל במשרד החינוך, היטיב לתאר בכנס את מערכת היחסים הזו, ולא ניסה ליפות את המציאות: הוא אמר שבכל מה שקשור לחדשנות, הטכנולוגיה השיגה את הפדגוגיה – וזה לאו דווקא עושה דברים טובים לפדגוגיה. הוא הביא כדוגמה את הלמידה מרחוק בתקופת הקורונה. במבט לאחור, אמר, הכשל המרכזי היה שהשתמשו בטכנולוגיה, אבל יצקו לתוכה שיטות הוראה ותכנים שמתאימים לעידן ההוראה הפרונטלית. זה יצר את ים האתגרים והקשיים, שהתלמידים הם אלה ששילמו את המחיר שלהם. לדבריו, נעשו שינויים ושיפורים תוך כדי תנועה, אבל אילו הפדגוגיה הייתה נערכת מראש למצב של מעבר מידי ללמידה מרחוק, ייתכן שהיום היינו במקום אחר.
אלא שהמבט הוא קדימה, ולא במקרה פארס אמר: אל תגידו יותר למידה מרחוק, אלא למידה משולבת דיגיטל. למידה שמאפשרת שימוש בטכנולוגיה וחדשנות בכיתה, במעבדות דמיון ובבית. מרחבי הלמידה יהיו שונים, מותאמים לסביבה והכי חשוב – יהיה סנכרון ביניהם.
