הקדמת עורך האתר " ידע וסקרנות דיגיטלית"
סקירה זו נוצרה מתוך הוקרה והערכה לאלפי המורים המלמדים את הילדים המפונים מהצפון וגם לאותם מורים שלימדו את הילדים המפונים מהדרום . אנו סבורים שמגיע למורים אלו את פרס ישראל בחינוך ביום העצמאות.
הפרקים בסקירה
נתוני רקע על היקף התלמידים המפונים והמורים
ביה"ס הזמני שהוקם בגלילות עבור ילדי קריית שמונה
התמודדות של המורים המפונים , שעתם היפה של אנשי החינוך ( ד"ר מגי מועלם )
להיות מורה של מפונים , הזווית הרגשית והחברתית ( טל גרינסון עם גיא אורן )
"אין מחברות וספרים, אבל כן איכשהו לומדים": ביקור בבית ספר לילדי מפונים ( מיכל מרנץ)
ביה"ס "אורות הצפון" לילדי קריית שמונה והצפון, באילת הדרומית
בית הספר היסודי החדש "עמיחי – עמי חי", שהוקם באילת לתלמידים המפונים ( תמר טרבלסי חדד)
החיילות שמעבירות יותר משיעור בחינוך (איה חיימוביץ' )
ארגון חותם : איך קולטים תלמידים מפונים
כ-48 אלף ילדים ובני נוער בגיל חינוך פונו מהדרום ומהצפון, ביחס של שני שליש-שליש בהתאמה. יחד עם משפחותיהם הם התפנו ללא פחות מ-377 מרכזי קליטה ב-54 רשויות מקומיות שונות ברחבי הארץ.
מספר התלמידים המפונים בעל-יסודי עומד על 15,502 תלמידים.
כיום התלמידים המפונים לומדים במסגרות חינוך ייעודיות או במסגרות חינוך ברשויות המקומיות הקולטות אותן. על כל מנהל בית ספר לדווח באופן יום-יומי על כלל התלמידים המפונים. משרד החינוך העמיד פתרונות כמו הקמת מרכזי יחד במלונות, מסגרת חינוכית ל-40 בני נוער שלא מצאו את מקומם במסגרות החינוכיות, הצבת מדריכי נוער במוקדי הפינוי השונים ותגבור השירות הפסיכולוגי.
בסוף דצמבר 2023 פעלו 466 מסגרות מעונות יום וגנים בכ-285 "מרכזי יחד" במלונות. 45 בתי ספר זמניים הוקמו מחוץ למלונות עבור תלמידים מפונים.
במסגרות חינוך אלה היו מועסקים כאלף עובדי הוראה, לצד צוותי תמיכה, טיפול וסיוע ומתנדבים רבים העוסקים בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי.
ביה"ס הזמני שהוקם בגלילות עבור ילדי קריית שמונה
מנהל תיכון דנציגר מקריית שמונה עופר זפרני: "לביה"ס הזמני שהוקם בגלילות עבור ילדי קריית שמונה רשומים 650 תלמידים מכיתה א'-י"ב, אבל מגיעים רק 500. כלומר יש 150 תלמידים רשומים – שלא מגיעים באופן מסודר מכל מיני סיבות. ההורים כל הזמן בתנועה. התיכון שלי בקריית שמונה מונה 1,338 תלמידים, וכעת ישנם קרוב ל-300 שלא נמצאים במסגרת. יש לנו מעקב אחר כולם. 300 התלמידים שלא מגיעים זאת הנשירה הגלויה. בנוסף, יש את אלו שמשובצים בבתי ספר אחרים כמו עפולה ורחובות למשל ושם אי אפשר לבצע מעקב אחריהם. שם הנשירה הסמויה הכי גדולה. אצטרך את עזרת משרד החינוך שיביא אותם פיזית, כי לי אין כוח אדם בבי"ס שיעשה את זה (מקור) .
לפי נתוני משרד החינוך 4,458 עובדי הוראה מתגוררים ביישובים שפונו לפי החלטת ממשלה. מבין עובדי הוראה אלה, 2,057 מועסקים במוסדות חינוך שפונו ו-2,637 מועסקים במוסדות חינוך ביישובים שלא פונו (מקור)
באופן אירוני, מי שהגיע לבית הספר של המפונים בשלב ראשון היו ילדים שחיפשו חברה ופחות התעניינו בלימודים", מספרת ד"ר מגי מועלם, רכזת מגמת ביוטכנולוגיה בתיכון אורט דנציגר בקרית שמונה, המשמשת כיום גם כמורה בביה"ס המיוחד לילדי המפונים מהעיר שנפתח בסינמה סיטי בגלילות.
"הילדים היותר חזקים נשארו במלונות, כי אי אפשר ללמוד בכיתות כאלה באופן סדיר", מוסיפה מועלם, "הם מבינים שאולי בחינות הבגרות שלהם לא ייראו כמו שחשבו, והם מבינים ששלוש שעות בשבוע שאני מלמדת אותם בזום זה לא אותו דבר כמו שמונה שעות פרונטליות שהיו מקבלים אחרת. בקרוב הם ילכו למבדקים בצבא, ישבו שפופים מול אלו שלידם, שלא השתבשו להם ככה החיים ולמדו כמו שצריך, וכשהם ילכו לאוניברסיטה, את מי יעניין אז שלפני 4 שנים הם ישבו במלון ולא יכולים היו ללמוד באופן תקין?".
ד"ר מועלם הציגה את מגוון הבעיות והאתגרים שעמדו ועומדים בפני תלמידים, הורים ומורים מפונים באמצעות מקרה הבוחן המרתק של קריית שמונה. לאחר תקופה ראשונה של דיס-אוריינטציה וניסיונות שלא ממש צלחו מסיבות שונות לשלב את תלמידי העיר בבתי ספר בת"א, הוקם עבורם בי"ס מיוחד באוניברסיטת ת"א, שכעבור כמה זמן העתיק את מיקומו לסינמה סיטי בגלילות.
ביה"ס הזה משקף בפעולתו התגייסות יוצאת דופן של כלל המערכת, ובראש בראשונה של המורים המפונים מהעיר וסביבותיה, שמהווים את שדרת ההוראה העיקרית. אלו האחרונים חברו בהתראה קצרה למסגרת מקצועית חדשה, עם אנשי צוות עמיתים ומנהלים שלא בהכרח הכירו, ונדרשו גם בדרך כלל לקחת על עצמם בצוק העתים מקצועות הוראה שלא לימדו קודם.
בעיקר נדרשו אותם מורים לשמש משענת רגשית מכילה לתלמידים שחיים עם משפחותיהם שבועות ארוכים בחדרי מלון או במגורים ארעיים אחרים, "כשלא פעם המקום הפרטי היחיד שיש להם כרגע הוא הכרית", כדברי מועלם.
ואת כל זאת עושים המורים המפונים כשהם עצמם מתמודדים עם כל הקשיים של אזרחים שפונו בבהילות מבתיהם – חרדה וגעגועים, לא פעם דאגה לבני זוג שנותרו מאחור מסיבות שונות וכמובן, התמודדות עם ילדיהם שלהם.
אלא שעם כל הרצון הטוב והמסירות שקיימים בשפע בבתיה"ס של המפונים, זה של קריית שמונה ואחרים, המוסדות האלו סובלים מבעיות לא מעטות, כמעט אינהרנטיות. מבנה שרחוק מלהיות מותאם לצורכי הלמידה, מסגרות הטרוגניות מדי שבהן מוצאים את עצמם אלו לצד אלו, למשל, ילדי חינוך מיוחד וילדים מחוננים, בעיית התייצבות ותחלופה גבוהה, יומיומית כמעט, של תלמידים, וקושי אמיתי לקיים שגרת לימודים.
במיוחד חריפה הבעיה אצל תלמידי התיכונים, שרבע מתוכם בקריית שמונה אינם משובצים בשום מסגרת מאז הפינוי מהעיר. הלמידה לבגרויות אצל רבים מהם למעשה נעצרה, והתחלפה בשוטטות ובעוד כל מיני תופעות מאוד לא רצויות.
מובן שהציפייה מחלק מהתלמידים להמשיך כרגיל במסלול הבגרויות אחרי מה שחוו לא נכונה ואינה ריאלית, אלא שחובה לגבש עבורם מתווים חלופיים שימנעו מהם הידרדרות.
במצב שנוצר תורמים אולי יותר מתמיד ארגוני חינוך אזרחיים, שמציעים מענים פרקטיים ומקוריים לתלמידים מפונים ולקהילותיהם. כך הקימה עמותת קדמה יש מאין, כבר בשבוע השני למלחמה, מרכז למידה מיוחד לילדי שדרות באחד המלונות בים המלח, ועל בסיס פעולתו המוצלחת הקימה בהמשך עוד מרכזי למידה לאוכלוסיות שפונו לאזור.
עמותת דרך כפר מצדה יסדה את מיזם "משיבי דרך", שמכוון להעצמה אישית של תלמידים מפונים ולהבניה אצלם של זיכרון בונה בסופו של דבר מכל התקופה. ב
מקור וקרדיט : תומר סמרקנדי: ציון כמעט עובר
שעתם היפה של אנשי החינוך | המורים המפונים | ד"ר מגי מועלם
רצף ההתפתחויות במציאות הביטחונית בישראל יצרו בבת אחת תזוזה חסרת תקדים של 130,000 מפונים לכל רחבי הארץ. משרד החינוך והרשויות המקומיות נדרשו למצוא פתרונות יצירתיים וזמניים עבור עשרות אלפי התלמידים והמורים המפונים.
מאמר זה מתמקד בכוח המניע של מערכת חינוך בעת חירום: המורים המפונים.
פינוי צוותי המורים נעשה על פי מקום מגוריהם ולכן הם מפוזרים על פי הרשות המקומית שבה הם מתגוררים. במציאות המורכבת ייתכן מצב שבו המורה לא מפונה אך תלמידיו מפונים, מורה מפונה שתלמידיו לא מפונים ובמרבית המקרים מפונים המורים והתלמידים למקומות שונים. המורים המפונים נדרשים לסגל לעצמם יכולות להתמודדות עם מצבים לא מוכרים המשתנים תדיר.
התמודדות אישית – "מורה מפונה" העונה להגדרה "הורה מפונה" מתמודד עם המורכבות האישית הקיימת בתא המשפחתי בחדר המגורים הזמניים על כל המשתמע מכך. המורים המפונים מעידים על רצון לעמוד בציפיות האישיות מעצמם כהורים, כמורים, וכבני זוג תומכים. אך השאיפה לעמוד בכל הציפיות הללו כמעט בלתי אפשרית.
המורים חווים בלבול אישי, תחושת תלישות מהבית וממקום העבודה המוכר ובדידות במקום העבודה החדש נטול העוגנים המוכרים. תחושות אלה מתכנסות לידי תחושת חוסר ודאות, חרדה קיומית, כלכלית, עצב, ודאגה מתמשכת.
התמודדות מקצועית – המורים המפונים שובצו ללמד במסגרת לימודית אחת מתוך מגוון מסגרות הלימוד שהוקמו: קבוצות לימוד בבתי המלון, כיתות הטרוגניות בבתי ספר חדשים שהוקמו לטובת המפונים, או שילוב במערך הוראה קיים בבתי ספר מקומיים באזורי הפינוי. במסגרות הלימוד החדשות נוצרו כיתות חדשות לעיתים מיישובים שונים. המסגרות אינן יציבות, הרכב התלמידים בכיתות משתנה בכל יום בשל מעבר משפחות או חוסר מוטיבציה של תלמידים להגיע ללימודים. השונות בכיתות, חוסר היציבות ולעיתים חוסר במשאבי הוראה (מחשבים למשל) מקשים על יכולת המורה לייצר רצף בלמידה ומכאן הקושי ביצירת סקרנות ומוטיבציה ללמידה.
נוסף על כך, מורים מנהלים כפילות בחייהם המקצועיים, כעת הם אחראים על תלמידיהם המקוריים וגם על תלמידיהם החדשים. מחנך כיתה למשל, אמור להיות בקשר עם כיתתו המקורית וגם עם הכיתה החדשה במוקד הלמידה, ולמצוא פתרונות לכולם. מורים המגישים לבגרות אמורים לעמוד ביעדים שקבע משרד החינוך בכל מקצוע, על אף הכפילות בחייהם כמורים.
המסגרת החינוכית המתהווה של כיתות המפונים היא בעלת שונות פדגוגית, תרבותית, ארגונית וחברתית. התהוות בתי ספר במהירות ובתנאי המלחמה מוסיפה מורכבות ליכולת ההתמודדות של המורים, זאת בנוסף על הצורך להתמודד עם הקושי האישי המצטבר של התלמידים וחוסר המוטיבציה להגיע למסגרת החינוכית באופן שגרתי.
מיומנויות – חלק מהמורים המפונים רואים במצב הנוכחי אתגר חינוכי שיש לצלוח, הם מלאי מוטיבציה לעשייה ושופעים רעיונות יצירתיים. מורים אלה הסתגלו למצב הנוכחי יחסית מהר יותר מאשר עמיתיהם המתקשים להסתגל ולהתמודד עם השינוי הכפוי, בקבוצה זו נכללים מורים בעלי סף חרדה גבוה, ומורים המתמודדים עם אתגרים אישיים מגוונים.
בנימה אישית, כמי שמכירה היטב את הלך הרוח בקרב מורי ישראל, צוותי ההוראה המפונים מהווים מנוע קריטי לחוסנו של העורף. המורים המפונים, על אף האתגרים העומדים בפניהם, פוגשים את התלמידים במוקדי ההוראה, מלמדים ומאמצים אותם לליבם. זוהי שעתם הקשוחה של צוותי ההוראה. זוהי גם שעתם היפה של אלפי אנשי חינוך המובילים תלמידים באכפתיות, באהבה ובהתמדה בימים שבהם חוסר הוודאות ניכר היטב בחיי היום היום ולכן גם העשייה החינוכית אינה פשוטה ואינה ברורה.
מקור וקרדיט : ד"ר מגי מועלם , 26 בדצמבר 2023
איך קולטים לבית הספר ילדות.ים שנותקו מהסביבה הטבעית שלהם באופן שיטיב איתם ויתרום לתחושת החוסן?
גיא , בתפקידו כמחנך של תלמידים מפונים מאיזור העוטף, מדגים איך דבקות בעקרונות הבסיסיים של למידה רגשית-חברתית יכולה לייצר מציאות חינוכית אחרת לחלוטין גם במצבי קיצון. הנה כמה דברים שגיא עשה בכיתה שלו, אבל שכולנו יכולים ליישם גם בכיתות שלנו
"אין מחברות וספרים, אבל כן איכשהו לומדים": ביקור בבית ספר לילדי מפונים
"נקטתי גישה שכל מה שאני מצליחה ללמד, זה מספיק טוב"
סימון דובל , רכזת הפעילות בכיתות העל יסודי של מלון דן פנורמה , ירושלים
המלחמה החזירה את סימון דובל ללמד בכיתה. היא עבדה 26 שנים כמורה, ובשנתיים האחרונות היתה מפקחת אנגלית במשרד החינוך. "איך שפרצה המלחמה", היא אומרת, "הבנתי שמה שחשוב עכשיו זו הוראה".
זה לא היה קל. "מבחינה מקצועית זה היה מטורף ללמד קבוצה רב גילאית ברמות שונות", היא מספרת, "בשביל להתמודד עם התסכול שזה יכול להביא, נקטתי גישה שכל מה שאני מצליחה ללמד זה מספיק טוב. בהמשך הכנתי יחד עם המפמ"רים (המפקחת המרכזית של המקצוע) חוברת תרגול עם סרטונים וטקסטים ברמות שונות, כך שכל תלמיד יכול לבחור את מה שמתאים לו. אני גאה לומר שהחוברת הופצה בקרב מרכזי המפונים".
ביה"ס "אורות הצפון" לילדי קריית שמונה והצפון, באילת הדרומית.
התלמידים לומדים את מקצועות הליבה עם מורים וסטודנטים ומרחיבים את הידע שלהם בשיעורי העשרה כולל שיעור VR! (מציאות מדומה). כל זה קורה בשיתוף חברה yoya -מציאות חינוכית.
דינה חורי, מנהלת בית הספר היסודי החדש "עמיחי – עמי חי", שהוקם באילת לתלמידים המפונים
"בתחילת הדרך נתנו הרבה מקום לעיבוד רגשי, ועם הזמן בית הספר תפס תאוצה והיה חשוב לנו להכניס למידה סדירה בדגש על מקצועות הליבה", אמרה חורי. "בשלושת השבועות הראשונים הלמידה התקיימה במשמרת שנייה והגיעו 120 תלמידים, אך עם הזמן עברנו למשמרת בוקר ומיום ליום מספר התלמידים גדל. כרגע מגיעים 90 אחוזים מהתלמידים".
אנחנו רואים ילדים שבודקים כל הזמן את הגבולות", מסכמת חורי. "אנחנו מפצלים את הכיתות לקבוצות קטנות שבהן ניתן לנהל שיח, לחבק, לתת מקום לרגשות, לחזק את האמון. אנחנו מגוונים דרכי למידה, קשובים לצרכים ומשתדלים להיות פחות שיפוטיים".
מפנות מקום בלב: החיילות שמעבירות יותר משיעור בחינוך
מערך מגן של חיל החינוך והנוער נקרא לדגל כבר בימי המלחמה הראשונים. מורות חיילות ו'גרעינרים' הגיעו למלונות במרכז הארץ, והחלו להוביל פעילויות ומעטפת לימודית עבור ילדי המשפחות המפונות. שמענו על האתגרים, הרגעים המרגשים והתקווה שצומחת גם במקומות הכי קשים
"בימים הראשונים המטרה שלנו הייתה לייצר שגרה", מספרת סגן עפרי אורגז גורן, מ"פ דן במערך מגן של חיל החינוך והנוער. עפרי, שכבר בימי הלחימה הראשונים "השהתה" את תפקידה המקורי כמ"פ פרק משימה של גרעין נח"ל, נמצאת עם המפונים במלונות. יחד עם לא פחות מ-100 חיילים (מורות חיילות ו'גרעינרים'), היא מפעילה את האופרציה החינוכית העצומה שהוקמה.
"הילדים ובני הנוער הוצאו מהמקום המוכר, ולכן גם השגרה שלהם נקטעה", היא מסבירה, "הבנו שהצורך שעולה מכך הוא לא רק לעשות איתם פעילויות במלונות, אלא גם להוציא אותם מהמלון ולסייע להם להשתלב במסגרות חלופיות – לימודיות ובלתי פורמליות".
אומנם זהו לא דבר מחייב כמו להיות תלמיד בבית ספר רגיל, אבל המסגרות אותן יוצרים החיילים עבור הילדים הן עולם ומלואו. ולא רק שהן בונות תחושה של שגרה ככל הניתן בהתחשב במצב, הן גם מעניקות לילדים תמיכה רגשית, מעטפת לימודית, אוזן קשבת ומעגלים חברתיים.
