הקדמת עורך האתר " ידע וסקרנות דיגיטלית" ( עמי סלנט , מידען ואיש חינוך)
מזה יותר מעשור אני עוקב מקרוב ומרחוק אחרי הסוגיה של שילוב סמארפונים בכיתה . אני בקשר עם מורים מעולים בארץ ובעולם שחלקם אוסרים על שימוש בסמארטפונים בכיתה וחלק משלבים אותם בהצלחה בלמידה דיגיטלית בכיתה ובבית.
בסקירה שלפניכם ריכזתי מחקרים מעודכנים והתפתחויות בנושא ברחבי העולם ובסוף הסקירה גם דיווחים קודמים שלי ושל אחרים בנושא שילוב סמארטפונים בכיתה. יכול להיות שבעוד 50 שנים הנושא הזה כבר יעורר גיחוך , כמו האיסור של משרדי חינוך לפני 26 שנה לאסור על אינטרנט בכיתות הלימוד !
זאת הסיבה ש"כלובי טלפונים" נעלמים מבתי הספר
אחרי שנים של ניסיונות לאסור על התלמידים להשתמש בטלפונים בכיתות, כעת מתהפכת המגמה, לאחר שמחקרים הראו שמניעת השימוש בטלפונים לא מועילה כלל
בתי ספר רבים ברחבי העולם יישמו – או לפחות ניסו ליישם – מדיניות של איסור הכנסת טלפונים ניידים בעשור האחרון, במטרה להפחית את הסחות הדעת בכיתה, לשפר את רווחת התלמידים ולמנוע בריונות ברשת. עם זאת, מחקר חדש מצא מעט מאוד ראיות לכך שמדיניות כזו משיגה את מטרותיה. נעזרנו ב-Claude כדי לסכם את הממצאים.
המחקר נערך על ידי צוות חוקרות בראשות שתי מרצות משתי אוניברסיטאות בקווינסלנד שבאוסטרליה, אחת המדינות שרוב בתי הספר בה הנהיגו איסור הכנסת טלפונים. החוקרים בחנו מעל 1,300 מאמרים, דו"חות ותזות של סטודנטים מרחבי העולם שבדקו את ההשפעות של איסורים על טלפונים בבתי ספר. רק 22 מחקרים השוו ישירות תוצאות לפני ואחרי יישום איסור על הכנסת טלפונים.
הישגים אקדמיים
ארבעה מחקרים מצאו שיפורים קלים בהישגים הלימודיים לאחר איסור טלפונים – אם כי שניים מהם דיווחו שזה נכון רק לתלמידים חלשים או בעלי ביצועים נמוכים יותר. עם זאת, שלושה מחקרים גדולים, שכללו בתי ספר באזורים שלמים של נורבגיה ושוודיה, לא מצאו שום הבדל בהישגים בעקבות איסור כזה.
בריאות נפשית ורווחה
הממצאים בנוגע לבריאות הנפש של התלמידים היו מעורבים, כאשר שני מחקרים דיווחו על שיפורים נתפסים על סמך דיווחי מורים/הורים, אך שלושה אחרים הראו כי איסורי הכנסת טלפונים פגעו ברווחת התלמידים והגבירו חרדה.
בריונות ברשת
ארבעה מחקרים ציינו ירידה שולית בלבד במקרים של בריונות לאחר איסור על שימוש בטלפונים, שניים דיווחו על יותר מקרים של הטרדה מקוונת בבתי ספר עם איסורים כאלה לעומת אלו שהתירו להשתמש בטלפונים בין כותלי בית הספר. לא היו ראיות ברורות לכך שהאיסורים השפיעו באופן ספציפי על שיעורי הבריונות ברשת.
"בסך הכל, המחקר שלנו מצביע על כך שהראיות לאיסור טלפונים ניידים בבתי ספר הן חלשות ולא חד משמעיות", כתבו מובילות המחקר, מרילין קמבל ואליזבת’ ג’יי אדווארדס, באתר The Conversation. "פוליטיקאים צריכים להשאיר את ההחלטה הזו ל(שיקולם של) בתי ספר בהתבסס על צרכי הקהילה שלהם".
במקומות רבים שבהם הונהגו בעבר איסורים על שימוש בטלפונים בשטח בית הספר החליטו בשנים האחרונות לשנות את המדיניות, ובמקום זאת התירו שימוש בטלפונים בכפוף למגבלות שנקבעו על ידי המורים. מומחים טוענים שבמקום לאסור לחלוטין שימוש בטלפונים, בתי ספר צריכים לחנך את התלמידים לשימוש אחראי. כעת, נראה שהמגמה החדשה היא ללמד את התלמידים איך להשתמש במכשירים באופן מועיל במקום לאסור עליהם לחלוטין את השימוש בהם.
מקור :
מרילין קמבל ואליזבת’ ג’יי אדווארדס, באתר The Conversation
We looked at all the recent evidence on mobile phone bans in schools – this is what we found
בקרוב בצרפת – ילדים בלי טלפונים ובלי אינטרנט
בלי טלפונים עד גיל 11. בלי סמארטפונים ואינטרנט בטלפון עד גיל 13. בלי רשתות חברתיות עד גיל 15. טיקטוק ואינסטגרם צריכות לחכות עד גיל 18. אלה ההמלצות של הוועדה שמינה נשיא צרפת עמנואל מאקרון להתמודדות עם נזקי השימוש הגובר של ילדים בטכנולוגיה.
הערת טליה : לא יודעת מה קורה בצרפת, בישראל לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. הילדים מכיתה ג' מחוברים לקבוצות עם חברים, מורים ומדריכים, ההורים רוצים אותם זמינים אחה"צ, זה לא רק טוב ולא רק רע. ווטסאפ מגיל 15 לא יעבוד. הטכנולוגיה תמיד מגיעה עם יתרונות וחסרונות וצריך להתמודד איתם.
לא ניתן לנתק את דור הZ מסמארטפונים ומרשתות חברתיות
בני דור ה-z נולדו לתוך עולם, תרבות וחברה אולטרה טכנולוגיים, ולעובדה הזו השפעה דרמטית על הערכים וסגנון החיים שלהם בהיבט הרחב. קצב האימוץ במסלול המהיר של טכנולוגיות דיגיטליות בכלל, ורשתות חברתיות בפרט, מעצב עולם שבו בעיקר הצעירים נדרשים לנווט את דרכם בהצלחה. חשוב לציין: לרשתות ולמדיה החברתית יש (גם) יתרונות רבים כמו האפשרות להתחבר לאנשים אחרים, לצרוך מידע בפורמטים וסגנונות חדשים, הן מייצרות במה לביטוי עצמי, לגילוי ולגיוון….אבל כמובן, ישנם במקביל הצדדים הפחות חיוביים של הרשתות החברתיות, מתופעת העדר שבאה לידי ביטוי בהבעת דעות שונות, דרך ההגדרה של מה נחשב למקורי וחדש, וכמובן בעיקר הזמן שמוקדש לצריכת המדיה הזו, והזמן שלמעשה נגזל מפעילויות אחרות כגון שינה, ספורט ואנטראקציות חברתיות פיזיות.
השילוב של טלפונים חכמים בתהליכי הוראה ולמידה בבית הספר – יתרון או חסרון?
השתתפו בכתיבת הסקירה: אריאל פרידן, אנה קובובסקי, אסף שטיין
עבור תלמידי "דור האלפא", הידועים גם כ"דור הסמראטפון", טלפונים חכמים הם מכשיר נגיש ופופולרי למטרות תקשורת, בידור ולמידה. רבים מהם נוהגים להביא את הטלפונים החכמים שברשותם לבית הספר. סביר לכן שתלמידי דור האלפא יקבלו בברכה את השימוש בטלפונים חכמים במסגרת בית הספר ולמטרות לימודיות. אולם שילובם של טלפונים חכמים בכיתות הלימוד מציב אתגר בפני צוותי ההוראה והחינוך. על אף שטלפונים חכמים עשויים לסייע בקידומה של הוראה יעילה המותאמת למאה ה־21, קיים חשש כי נוכחותם בכיתות הלימוד תגרום להסחות דעת ותפריע למהלך התקין של השיעור. הסקירה היומית של לשכת המדענית תוקדש לשני מאמרים הדנים בתפיסותיהם של מורים ושל תלמידים לגבי היתרונות והחסרונות של השימוש בטלפונים חכמים כעזר למידה בכיתות הלימוד. נקודת המוצא של שני המאמרים היא שלמורים ולתלמידים משקל חשוב בשילוב יעיל ומוצלח של טלפונים חכמים במסגרות לימודיות. המאמר הראשון מתאר את ממצאיו של מחקר איכותני שבו התבקשו תלמידי בית ספר בגילים שונים להשיב על שאלונים הנוגעים לאופי השימוש שלהם בטלפונים חכמים ולתפיסתם את היתרונות והחסרונות של שילובם כעזר לימודי בכיתות. המאמר השני מתאר את ממצאיו של מחקר איכותני וכמותני שבחן את עמדותיהן של שלוש קבוצות בהתייחס לשימוש בטלפונים חכמים כעזר לימודי: תלמידים, סטודנטים להוראה ומרצים באוניברסיטה.
כותבת המאמר התייחסה לפער המשמעותי בגישותיהם של התלמידים לעומת הסטודנטים והמרצים ובחנה הצעות יישומיות שיאפשרו להתגבר על פער זה ולהוביל לשילוב יעיל וקל של טלפונים חכמים בתהליך הלימוד. כותבי המאמרים מסכימים כי טלפונים חכמים עשויים לקדם תהליכי למידה פעילה, עצמאית ויצירתית ואף לשפר את ההישגים ואת הביצועים של התלמידים. הם הדגישו את יתרונות השימוש בטלפונים חכמים שהם בין היתר: קלות השימוש וההפעלה שלהם, האפשרות לחשוף דרכם את התלמידים למאגרי ידע נרחבים ומגוונים ומקדמים צורות למידה גמישות ומותאמות אישית. כמו כן התייחסו הכותבים למחקרים שהראו כי טלפונים חכמים עשויים לשפר גם את ביצועיו הפדגוגיים של המורה ולסייע לו בניהול זמן השיעור. אולם הפיכתם של טלפונים חכמים לעזר למידה שימושי בכיתות הלימוד מחייבת היערכות מוקדמת מצד המורים: עליהם לפעול לעדכון צורת ההוראה כך שתבטיח שימוש מיטבי בטלפונים חכמים; לעבור הכשרה שתאפשר להם להכיר לעומק את יתרונות השימוש הלימודי בטלפונים חכמים ולאכוף כללים ברורים באשר לצורת השימוש הרצויה בהם במסגרת השיעור.
ראו גם:
"המלחמה" לגבי שילוב הסמארטפונים בכיתה , האם אבודה?
סקירה משנת 2023 ( ליקט וערך , עמי סלנט )
לסקירה
ראו גם :
Laskin, A. V., & Avena, J. (2015). Introduction of mobile media into formal classroom learning environments. Journalism & Mass Communication Educator, 70(3), 276-285.
מבין כל השינויים הטכנולוגיים בחברה, הטלפונים החכמים הפכו לאחד החידושים המאומצים ביותר. בכיתה, לעומת זאת, תגובה מקובלת לטלפונים בידי התלמידים היא להחרים אותם!
מחקר זה משתמש בתיאוריה של הבנייה חברתית של טכנולוגיה (Social Construction of Technology) כדי לחקור באם למדיה הניידת יכול להיות מקום בכיתה.
תוך שימוש בראיונות עומק איכותניים, המחקר מוצא פרדוקס בלתי צפוי: התלמידים משתמשים לעתים נדירות בטכנולוגיה ניידת בכיתה, ויתר על כן, אינם מצפים להשתמש בה בסביבת הכיתה הפורמלית, בעוד שמחוץ לכיתה הם מאמצים באופן מלא את היישומים החינוכיים של המדיה הניידת.
ראו גם:
טלפון נייד בשיעור – אצלי בכיתה מותר !!
המורה והמחנכת אורנית פרידמן מציינת במאמרון מעניין שלה כי שילוב טלפון נייד בשיעור יכול רק לתרום לחוויית הלמידה בשיעורים הנלמדים בכלל בכיתה ובשיעורי תנ"ך בפרט. "השימוש בטלפון נייד בזמן שיעור אסור אצל מרבית המורים ומרבית בתי הספר אוכפים זאת באמצעות תקנון בית ספרי. אבל במציאות מכשיר הטלפון הנייד הוא חלק בלתי נפרד מילדינו. מכשיר הטלפון הנייד מהווה אמצעי תקשורת, יומן, כלי משחק, מצלמה, מסרטה ובאמצעות אפליקציות שונות נתן לעשות בו עד המון שימושים רבים" ( אורנית פרידמן) .
קישור למאמרון של אורנית פרידמן
טלפון נייד בשיעור – אצלי בכיתה מותר !!
לפתוח תיקים ולהוציא סמארטפונים
גלילי, ת' (פברואר, 2013). לפתוח תיקים ולהוציא סמארטפונים. שיעור חופשי, 18-14.
לאחר שנים רבות שבהן הוקעו בתי הספר בישראל כמי שאינם מתאימים עצמם למהפכה הטכנולוגית, השנה התקדם התקשוב במערכת החינוך שלב נוסף, כשלמרבית הכיתות הוכנסו לוח חכם ומקרן כאמצעי הוראה. המורים צוידו במחשב נייד, והם משלבים, לפחות בחלק מהשיעורים, אינטרנט על גבי הלוח האינטראקטיבי.
אך האם יש יתרון אמיתי ללמידה כזו, המצדיק את ההשקעה הגדולה בתקציבי הציוד ובהדרכה? תוכניות המשלבות סמארטפונים וטאבלטים מחדדות עוד יותר את התהייה. האם למידה באמצעות טלפונים ניידים היא קוריוז שנועד בעצם למשוך את לב התלמידים, או שיש בה משהו ייחודי, ערך מוסף לתהליך הלמידה?
המצדדים בשילוב טכנולוגיה חדשה טוענים שבית הספר צריך להקנות את מיומנויות המאה ה-21, בין השאר אוריינות מחשבית ויכולת עבודה שיתופית, המבוססת על פרויקטים. לטענתם של אוהדי הטכנולוגיה, לא ייתכן שבתי הספר יהיו מנותקים מהמציאות. אם הסמארטפונים, הטאבלטים והאפליקציות הם חלק מחיינו, ומחיי הילדים, עד כדי כך שאיננו מסוגלים לדמיין את חיינו בלעדיהם, מדוע לא להשתמש בהם לחינוך?
דוגמה טובה לפרויקט שכזה, המעודד ילדים לעבודה משותפת דווקא באמצעות מכשירים ניידים, היא תוכנית Wandering, המוטמעת כיום ב-14 בתי ספר בתל אביב ועושה שימוש במכשירים ניידים נפוצים (סמארטפונים או טאבלטים). תוכנית זו מוגדרת על ידי מפתחיה כ"למידה תלוית מקום" – המתרחשת בקהילה הבית-ספרית סביב מרחב מסוים, בעבודה שיתופית, ובה מעלים תכנים שתלמידים יצרו בבית הספר, בשכונה או בעיר באמצעות תקשורת מחשבים.
גם אם מתבונן מהצד עלול לחשוב כי החדשנות בתוכנית מצטמצמת לשימוש בסמארטפון, הרי שמאחורי הגימיק עומדת תפיסה פילוסופית רחבה הדוגלת בדמוקרטיזציה של הידע: לדעת מפתחי התוכנית, הידע הוא נגיש ופתוח, ויכול להיכתב ולהיבצר על ידי ההמונים, בדומה לוויקיפדיה, ובמסגרת בית-ספרית, על ידי התלמידים. מטרות התוכנית הן פיתוח יכולות חשיבה גבוהה וגמישות מחשבתית אבל הלומד העצמאי. לפי מפתחיה, השיתוף והעבודה בצוותים גם מחנכים להתנהגות חברתית ומוסרית.
"כשאני לומד על פסל, זו למידה סטנדרטית. אבל כשאני עובר ליד הפסל, נוגע בו וגם בונה פיסת מידע משמעותית, אני עושה מעשה קטן של יצירה", אומר שני זיו מנחה התוכנית. "לצד כל ילד שיוצר, נמצא מורה שמאפשר. הילד לא משעתק את המורה, אלא יוצר משהו משמעותי לו. הוא הופך ידע ממופשט לקונקרטי".
תוכנית Wandering רואה בסביבה העירונית סביבה עשירה ומרובדת מבחינת המידע שהיא אוצרת בחובה. בעת הסיור בשטח, על התלמידים לחשוף ולהעלות את המידע באמצעות כל הכלים הטכנולוגיים שבידיהם ובאמצעות הסמארטפונים. המידע נחשף ומאותר באמצעות גוגל, ויקיפדיה, יוטיוב ושאר כלים שמתאפשרים הודות החיבור הנייד לאינטרנט, כמו למשל צילום באמצעות הסלולרי.
תוצרי העבודה – טקסטים, תמונות, סרטונים ומוסיקה – מועלים לאתר המיועד לכך, ומוקמת תחנת עבודה וירטואלית. בעזרת התחנות ממפים התלמידים את הסביבה הבית-ספרית, כך שניתן ללמוד עליה לפי תחום התוכן שמגדירים מראש. במילים אחרות, המיפוי הוא מעין עבודת חקר מלהיבה שבה מסיירים בשטח ולומדים אותו ברגליים, ובעזרת הטלפונים הניידים.
היישומים יכולים להיות סיור, משחק חידות, משחק לוח, סדנה, עיתון אינטרנטי ועוד. בתי הספר יכולים להחליט ללמוד את מפת בטיחות הדרכים של האזור, לחקור את איכות שימור הסביבה העירונית שבה הם נמצאים, או לחשוף את השכבות ההסטוריות או האתרים הגיאוגרפים בעיר, וכך נוצר "מבנה של ידע שמשמעותי לבית הספר", כדברי זיו.
חלק מהמעורבים בפרויקט, כמו נעה ויטלי, מחנכת כיתה ב' ורכזת התיקשוב בבית הספר היסודי "רמת החי"ל", תמהים כיצד מתמודדים עם העובדה שלא לכל התלמידים – והמורים – יש טלפון נייד, שלא לדבר על סמארטפון. לכך עונים אנשי Wandering שפניהם מועדות קדימה, ומאחר שבעתיד הלמידה תתבסס יותר ויותר על טכנולוגיה, בתי הספר יידרשו להצטייד בכלים טכנולוגיים. כלומר, על בתי הספר תוטל האחריות לצייד את התלמידים בהתאם.
ואולם אף שהיא מוטרדת מהפערים בין התלמידים או המורים באשר להצטיידות בסמארטפונים, ויטלי טוענת שהתוכניות תלויות פלטפורמות ניידות הן רלוונטיות לחיי הילדים. "אני בהחלט רואה איך אפשר למנף את הטלפונים ללמידה. ילדים נדלקים מהפלטפורמות האלה. אבל לא כגימיק. זו האותנטיות שלהם ולשם העולם שואף. אם אנחנו רוצים להתחבר למציאות של ילדים היום, זו הדרך. הלמידה צריכה להיות אינטראקטיבית, מתוקשבת".
נוכח הטיעון של ויטלי אפשר לומר שהעדכנות והשידרוג המהירים של הטכנולוגיה גורמים לפערים הנוצרים בין המורים חובבי הטכנולוגיה לבין אלה שאינם מתלהבים ממנה, או אפילו נרתעים – ואף חמור מכך, בין המורים המבוגרים יותר לבין התלמידים שנולדו עם עכבר ביד. אנשי Wandering עצמם מעידים שהפער בין הזמן שלוקח למורים ללמוד את האפליקציה שלהם, ולהשתמש בה, ובין השימוש הטבעי בה של התלמידים, הוא עצום. האם יש סיכוי בכלל לגשר על הפער הדיגיטלי?
התקשוב הקיים כיום בבתי הספר אינו עוזר לגשר על הפער הזה. הוא מבוסס באופן בלעדי על פיתוח של מסגרות סגורות, שבהן ניתן לראות חלק מתכני הלימוד שהמורה מעלה. התלמידים עובדים באופן עצמאי או בקבוצות לפי משימות שניתנו בכיתה, כאשר המורה מפקח על העבודה ונמצא בקשר חלקי עם התלמידים. חברות כמו מט"ח מפתחות ספרים ותוכניות לימודים אלקטרוניים, וכן אתרי מידע ולמידה מפותחים ומושקעים כמו סנונית, וכל אלה משולבים במערכת הלימוד.
ואולם המערכות הללו הן גם מסורבלות מאוד ועומדות בניגוד גמור לשימוש הנגיש והמיידי במחשבים, אינטרנט, סמארטפונים וטאבלטים ביום יום. אופן השימוש בהן ותדירותו תלויים במידת הנהייה של בית הספר, ובעיקר המנהל ורכז התקשוב שלו, אחרי שילוב הטכנולוגיה בהוראה. יש בתי ספר המושקעים היטב בסוג של למידה כזה ועושים בו שימוש נרחב, בעוד שאחרים עושים בו שימוש מינימלי. השילוב של טכנולוגיה חדשה, כמו זו של Wandering, מיועד למנוע את הסרבול וחותר למערכת פתוחה.
שרון גרינברג, האחראי על טכנולוגיית האינטרנט ברשת אורט, מספר כי הטרנד החדש הגיע מארה"ב, שם החל בכלל כמהלך של מערכת מתגוננת, כאשר בתי הספר אסרו את השימוש בטלפונים ניידים בכיתות, שכן התלמידים השתמשו בהם כדי להפריע לשיעורים. ואולם, לדברי גרינברג, בתי הספר בארה"ב שינו את המדיניות בעקבות שוק העבודה. בארגונים רבים הבינו כי השימוש במכשירים האישיים של העובד חוסך לארגון משאבים, וגם את הצורך בביצוע התאמות שונות בין המערכת המחשוב הארגונית לזו האישית. כך, נוצרה מגמת BOD – Bring your Own Device: הבא את המכשיר שלך, כאשר העובד מוזמן להשתמש בטלפון האישי שלו גם בעבודה. בתי הספר, שחלקם סובלים ממחסור חמור במשאבים, שמחו לאמץ את השיטה – והאפליקציות החינוכיות למכשירים ניידים לא איחרו לבוא.
הענף החדש של הטכנולוגיה בחינוך, הידוע גם כ-ED-Teck -education technology, הוא טרנד חם בשנים האחרונות. זהו תחום מרתק ומבעבע יוזמות חינוכיות, שמזכירות סטארט-אפים מתוחכמים. לחברת גוגל יש ענף שלם של חינוך הנקרא "הכיתה החכמה", וצוותו של גרינברג מפתח עבורם את "האקדמיה למורים של גוגל". לדברי גרינברג, מדובר ב"סדנת התנסות למורים בכלים של גוגל, המתקדמים מסוגם, ללמידה פרויקטלית (מבוססת פרויקטים), שבה השלם עולה על חלקיו". כך למשל, בעזרת תוספים שונים, כל מורה יכול לבנות לו אתר אישי שיהווה הבסיס שלו לניהול ושיתוף של ידע עם התלמידים. "אנחנו לא משתמשים בטכנולוגיה אם אין לה ערך מוסף ללימוד", מבהיר גרינברג. "אנחנו חוקרים איפה המקומות שהטכנולוגיה יכולה לשנות את התפישה של הלמידה. אנחנו מבקשים להפוך את התלמיד לפעיל וחקרן יותר וללמד איך תלמידים יוצרים ביחד פרויקט משותף".
"הנגישות לטכנולוגיה היא מיידית כיום. מורה שמחובר לכלים הללו יכול לקרוא את הפסוק התנ"כי, ולהחליט להעלות מפות ולהעשיר את השיעור מבחינה ויזואלית. הוא יכול לקחת נושא ולהתמודד עם זה בעזרת הטכנולוגיה. הוא יכול לייצר סרטונים עם התלמידים במצלמת הסמארטפון. כל אלה יוצרים ממדים נוספים של הבנה", אומר גרינברג. "הכלים הללו מסייעים לו לייצר תוכן ולהביא את האינטרפרטציה שלו. הוא לא רק מלמד, הוא יוצר את היצירה שלו".
